מאיפה להתחיל??
איך אפשר להתחיל לספר בכלל על הנסיעה הזו, 10 ימים, פילדלפיה וניו יורק, שבמרכזה עמדה הקמת התערוכה שלי, תערוכת הזכייה ב WEST PRIZE ??
פרס הרכישה The WEST Prize ניתן ל10 אמנים בשנה, בעיקר אמריקאים. כל אמן מקבל 10,000$ ..
הגשתי מועמדות, ו.. בינואר השנה הודעתי שזכיתי :)
הפתיחה של תערוכת הזוכים נערכה בדיוק לפני שבוע, ב16.4.10. הוטסתי לשם כדי להיות בה ולפקח על ההצגה. העבודות שנרכשו: The LOST Project ו Man Waiting.
7 אמנים אמריקאיים, איטלקיה ממוצא ישראלי, יפנית מלונדון שלא יכלה להגיע ואחת ישראלית קטנה. הרכב יחסית מאוד בינלאומי.
מימין: אני, ג'ון סלייבי -אסיסטנט בהפקת התערוכה, עזר לי לסחוב דברים, להרים, שימש כנהג שלי (נו, אפילו רישיון ישראלי אין לי, אני רגילה..), בילי, הזוכה הגדול של שנה שעברה ובחור ממש מצחיק, ונטלי, שמייצגת את איטליה אבל נולדה בישראל..
מימין: נטלי, קוין - אחד הזוכים של השנה, עשה את עגלת הסופר - מעין ערכת הישרדות בהשראת "הדרך", ואני
נטלי צילמה, העבודה שלי, The LOST Project
הדבר המרשים ביותר הוא, בעיני, להיות חלק מאוסף שבו אני חושבת שכל עבודה מבריקה ומצויינת. זכיתי בכסף יפה, אבל כסף בא והולך. מה שחשוב לי זה המעמד והעובדה שעכשיו העבודות שלי יוצגו באוסף ואולי יושאלו ממנו למוזיאונים נחשבים בעולם.
אני מתפתה כמעט לשים כאן תמונות של כל העבודות הזוכות השנה, אבל במקום מפצירה בכם לבדוק באתר:
http://westprize.westcollection.org/
ואם כבר בלינקים - קיבלתי עכשיו מייל מהדירקטור של התערוכה, לינק לביקורת הראשונה שפורסמה בינתיים:
http://theartblog.org/2010/04/and-the-winner-is-west-prize-to-ryan-mclennan/#more-13102
ולהפתעתי נראה שנאמרו דברים ממש טובים.. בעיקר על שלי:
If they’re going to collect in depth (something the West Collection is noted for) we’d like to suggest they buy more Revital Falke. This artist is a surprise and frankly we hadn’t seen work quite like hers before in the collection. Not only does it play with cartoons and pop culture but it has a kind of outsider’s obsessive take on things.
Revital’s plasticene pieces mix the utterly believable with the utterly unlikely. She took this wheelbarrow, a scenario from the TV show Lost, out on a beach somewhere and allowed people to touch the figures, Stoetzel told us, giving random people a kind of authorship of the piece. Stoetzel told us they thought that was really special and we agree. Falke’s interest is in the everyday. Bringing the Lost characters into the real world on the beach makes them lost — and found — without losing their Lost-ness. We love that.
זהו.. בניו יורק ביקרתי את הגלריה שקשורה לתערוכה הזו (ויוצגה בארוחת הערב הנחמדה שנערכה לפני התערוכה) וחגגתי בנעימים :)
קשה לסכם חוויה כזו, אבל אפשר להגיד שזה מייצג את החלקים החשובים..
רויטל
